פסק-דין בתיק עד"י 1267/09

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של סחר בציוד מלחמתי ועונשו נגזר ל-12 חודשי מאסר בפועל ול-12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי. המערער טוען כי בימ"ש קמא החמיר בעונשו, ואילו התביעה טוענת כי העונש הוא ראוי ואין מקום להתערב בו.

בימ"ש קמא פירט בגזר הדין את מעשיו של המערער:

"...בחודש פברואר 2008 פנה מחמד חסונה אל הנאשם והודיע לו כי ברצונו לקנות אמל"ח. הנאשם איתר מוכר, והנאשם נסע עם מחמד חסונה ומחמוד אלנבאלי לקלנדיה, שם נפגשו עם שניים ממשפחת אל-לוזי, וסוכם לרכוש רובה מסוג קלצ'ניקוב, מחסנית וכדורים, תמורת 2550 דינר ירדני. לאחר הקניה ניסו הרוכשים את הנשק, והוא התפוצץ. בעקבות כך ביקשו לקבל את כספם חזרה, והם פנו לנאשם. הנאשם פנה למוכרים, והוסכם כי הרוכשים יקבלו 200 דינר חזרה, והחזר הכסף בוצע בביתו של הנאשם".

המערער שימש למעשה איש הקשר בין הקונים ובין המוכרים, והעובדה שפנו דווקא למערער, כמו גם הצלחתו לאתר מוכרים, כל אלה מלמדים שהנושא של סחר באמל"ח אינו זר למערער. המערער לא הסתפק בהפניה בלבד, אלא נסע עם המוכרים והיה נוכח בפגישה שבה סוכמו פרטי המכירה. יתירה מזו, המערער אף סיפק מעין אחריות לנשק שנרכש, וכשנתגלתה תקלה בנשק, פנו למערער, והרוכשים קבלו פיצוי מסוים בביתו של המערער. התנהלותו של המערער מלמדת על מעורבות עמוקה בעסקה נשוא כתב האישום, ואלמלא מעשיו של המערער ספק אם הייתה נקשרת עסקה בין הקונים ובין המוכרים.

בתי המשפט עמדו לא פעם בעבר על החומרה היתירה שיש בעבירה של סחר באמל"ח, וכך נוסחו הדברים בעניין טאהא:

"העבירות של סחר בנשק הן עבירות חמורות מאד. הנשק הנסחר עלול לעבור מיד ליד. הוא אינו נרכש באופן חוקי וחזקה היא שהוא לא נועד לשמש מטרה חוקית. גם כשהוא נמצא בידי אדם שאינו עבריין או מחבל טמונה בו סכנת חיים. קל וחומר אם הוא מתגלגל ומגיע לידי עבריין או מחבל. ועלינו לקחת בחשבון אפשרות כזאת, להרתיע מפניה ולמנוע את הסכנה הצפויה מן הנשק...".  

(ע"פ 4609/98   אחמד טאהא נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 716 ,עמ' 717).

כיוצא בזה נאמר בעניין פס:

"כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין, ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח... בין היתר, ייתן בית המשפט דעתו לסוג הנשק המוחזק שלא כדין, לכמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש...".

(ע"פ 1332/04   מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס ואח', פ"ד נח(5), 541, עמ' 543-544).

וכך נאמר אף בפסיקת האזור, למשל בעניין עואודה (עד"י איו"ש 80/02), שבו אושר עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ו-4000 ש"ח קנס על מי שסחר באקדח אחד:

"...החומרה היתרה שיש בסחר בנשק נובעת מהעובדה כי משיצא הנשק מחזקתו של אדם, שוב אין לו שליטה על אשר יעשה בו. ממש משום כך, קבע המחוקק, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי כל המחזיק בנשק שלא כדין, ובוודאי מי שסוחר בו, ייענש בכל חומר הדין".

בטיעוניו הפנה הסנגור לפסק הדין שניתן בעד"י 3486/07, אולם אין הנדון דומה לראיה, ובאותו עניין היו נסיבות ייחודיות שהביאו להקלה בענישה, מה שאין כן במקרה שלפנינו.

בימ"ש קמא שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, ואף ראה לתת משקל לעברו המכביד של המשיב, אשר הורשע בעבר בעבירות של החזקת סכין וכניסה לישראל בלא היתר. התוצאה העונשית שאליה הגיע השופט הנכבד קמא מאזנת כראוי בין השיקולים השונים, ולא ראיתי סיבה להתערב בגזר הדין.

נוכח האמור, הערעור נדחה.

ניתן היום, 23 באפריל 2009, כ"ט בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: